אני יוצא מהמטרו בתחנת ה-Bastille. זו הפינה המערבית של הרובע. חלפתי סמוך לכאן לא מעט בעבר. ברחוב הזה– הנסתר, הציורי  Rue Crémieux– לא נתקלתי.

נפלאות הפרספקטיבה.

ומכאן אני מגיע לאיזור המוכר לי היטב, שוק אליגרה (Marche De Aligre). אני מתיישב בבית קפה המשקיף על הצומת. ברקע, המרקיזה האדומה סוככת על הכניסה ל Baron Rouge– בר יין שכונתי בו ביליתי בעבר לא מעט פעמים. אני מדליק את המצלמה. היא רושמת.

רק מאוחר יותר, כשאני צופה בחומר המצולם, אני מצליח להתעכב על התנהגותו של הבחור השחור המבקש לחצות את הכביש. בזמן הצילום שוטטתי באמצעות המצלמה על פני הצומת. לעת סיומו השרירותי של השוט,  הבחור השחור מפתיע שוב. נמלט? סתם ממהר?

מעבר לפינה, בכיכר, שוק הפשפשים הקטן. אני לא מחפש לקנות. רק לצלם.

דיוקנאות. מוכר הפסלים משמאל, כמו בהזדהות עם מוצגיו, מתקין עצמו לצילום.

מי מניח את המרצפות הקטנות הללו על גבי שלטי הרחוב הגבוהים? מה משמעותן?

השלט מודיע על תחרות של צילום עירוני

התנועה פנימה והחוצה, והתחלפות האור בחושך מושכים אותי. אני מנסה לתעד.

בקיוסק השכונתי בו אנו עוצר מתנהלת שיחה בטלה. אני מבין את חלקה. מעניינת אותי האינטראקציה שבין המוכר ללקוחותיו הקבועים, זו נקטעת עם כניסתו של לקוח חדש שאינו מעוניין בהווי.

אני נכנס פנימה. תערוכה לזכרו של אנרי לנגלואה, מייסד הסינמטק הצרפתי.

אחד המוצגים  – מחברת רישומים אותה הכין דוד פרלוב בסוף שנות החמישים כהכנה לסרט אודות הצייר מרק שאגאל.

מגיע ל-Parc de Bercy  ולבניין הסינמטק הצרפתי, יצירתו של הארכיטקט האמריקאי פרנק גרי.

אני יוצא מן הסינמטק. באופק  – הנהר. אני צועד אליו. מתחתי רוחשת פעילות.