היום החמישה-עשר, 6/8/2015 – הרובע ה-9
מסלול


ויורד במורד הגבעה

מתחיל בMetro Pigalle-

על הקיר, שלט המציין כי הקולנוען ז'אן רנואר התגורר בבית מס' 7 שבסימטה זוהחל משנות השלושים.

בהמשך, באתר Paris Révolutionnaire
אני מגלה עוד רשימה ארוכה של אישים דגולים ששמם נקשר לרחוב זה לאורך מאה וחמישים השנים האחרונות: אביו של ז'אן רנואר, הצייר אוגוסט רנואר, הציירים טולוז לוטרק ואדגר דגה שמיקמו כאן את הסטודיואים שלהם, אביו של הסופר אלכסנדר דיומא (שלושת המוסקטרים) שחי כאן, כך גם ויקטור הוגו לפרק זמן קצר, המוסיקאי ג'נגו ריינהרדט עד למלחמת העולם השניה, ועוד רבים אחרים.
רחוב פרטי, מאחורי סורג ובריח.

בתוך החצר הפנימית, סטודיו.
לא נכנסתי.



הסימטה הנעולה מעוררת סקרנות.
תשוקת השוטטות בה מוסבת לסימטה שממולה.


בעבר השני של הסימטה אני זוכה לקבלת פנים. אני חושב על המושג הזה ונזכר בדרידה ובלוינס. שני הוגי דעות אלה פעלו כאן, ולשניהם היה עניין מיוחד בפנים האנושיות. את העיניים ראו השניים כשער שנפתח אל הזולת, שער שמאפשר את "קבלת הפנים". את הכנסת האורחים את ראה לוינס כהיפתחות אל "פני האחר". הפנים של האחר הם תנאי לכל קבלת פנים. לשיטתו, פניו של האחר קודמים להווייתו של היחיד.

אופטיקאי זה ב-rue des Martyr, מכנה עצמו "אומן המבט" (L'artisan du regard).
אני נצמד לקונספט. "אומן המבט…"




באופן טבעי, הפסאז' הפריזאי קורץ למשוטט.

Passage Verdeau אינו נמנה הפאסז'ים המפוארים יותר של הרובע השני בהם שוטטתי בשנה שעברה. אולי אין הוא אחד הפאסז'ים אליהם התכוון ולטר בנימין במפעל הפאסז'ים שלו, ואולי כן.

כך או כך, חלונות הראווה, תשוקת המשוטט, מושכים את העין והלב.
ואף חוצה באלכסון ובמהירות את הכביש.

האיש עם התיק הולך מהר

מצידו השני של הפאסז' נקרית על דרכי אפשרות נוספת למעקב.

אני תוהה: אולי אגיע באמצעותו לחלל מפתיע? מסתורי?
בסוף מדובר בסניף הדואר בשכונתי







