יום ראשון בשבוע,Place de la Nation. בשעות הבוקר המוקדמות הרחובות ריקים מאדם. אני מוצא בית קפה פתוח. הבעלים מנצל את מיעוט הלקוחות לטובת שיפוצים קלים.

מתחיל ללכת מNation  על Avenue Philippe Auguste. בהצצה לרחובות הקטנים החוצים אותו מתגלים מראות כגון זה. בית כנסת? בית מדרש?

השוטטות הזו בשעת בוקר מוקדמת של שבת (ראשון), היא טיול בעיר רפאים. מעבר לקירות נמים אנשים את שנתם. קול צעדי בסמטה הוא הרעש היחיד בסביבה. ההתערבבות בהמולה העירונית, ההתחככות בחווית היומיום, מתחלפת כעת בהתבוננות בבתים, בכרכובים, בחלונות ראווה קפואים.

מאחורי הסורג שריד מביטויי האבל והאהדה שלאחר הפיגוע במערכת שרלי הבדו,הלא רחוקה מכאן.

בפינת Richard LeNoire  וRue Moufle-על רקע כנסיית Saint-Ambroiseאני מצלם את La grosse Bouteille. אני זוכר צילום בשחור לבן של הבראסרי עם הבקבוק בחזיתה.

זה צילום מ1961 של רוברט דואנו (DOISNEAU).

אני חוצה את השדרה ומחליט לחפש את בניין המערכת של שרלי הבדו, שם התרחש לא מזמן הפיגוע

נכנס לסימטת Allée Verte, דרכה כך אני חושב הגיעו הרוצחים אל מערכת העיתון

וזה הרחוב עצמו: Rue Nicolas Appert

מלבד כמה רמזים, אין כבר זכר.

אני שם לב לדפוס החוזר של "עלייה לרגל" לאתרים של טראומה ואובדן. נדמה שהמוות, או מדויק יותר, רגע המוות, זמן ומקום התרחשותו של המוות – לרוב, המוות האלים –קוסמים לי. רק בדיעבד אני מבחין כי כמעט בכל אחד מימי השוטטות נמשכתי בלא מודע אל אתרי רצח והשמדה, קברים ומשרפות.

בפינת הרחוב מישהו החליט על שם הולם יותר.

אני ברחוב הראשי, החנויות נפתחות לאיטן. כך גם בתי הקפה.